<h1>בה"ג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף ט.</h2>
האומר פתח פתוח מצאתי, אם נשאוי הוא ונותן טעם לדבריו, נאמן. (י'.) ואם אינו נשוי ואמר פתח פתוח מצאתי אינו נאמן, ומלקינן ליה.
<h2>דף יג.</h2>
היתה מדברת עם אחד בשוק ואמרי לה מה טיבו של זה, מאיש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת להשיאה לכהונה. מאי מדברת, זעירי אמר נסתרה, והני מילי נסתרה עם ישראל אבל נסתרה עם הגוי הויא לה כשבויה ופסולה לכהונה. היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת להשיאה לכהונה (יבמות ס"א:) ר' אליעזר לטעמיה דאמר זונה זונה כשמה, אלמא כרבנן סבירא ליה דאמרי אין זונה אלא גיורת משוחררת ושנבעלה בעילת זנות, והני מילי כי אמרה לכשר נבעלתי ולאו ממזר ולאו נתין, דבין באונס בין ברצון מותר להשיאה לכהונה, והני מילי בפנויה אבל באשת איש מעוברת וקאמרה אנוסה אני לא מהימנא, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל.
<h2>דף כב.</h2>
[פסק] ואילו איתתא דאתיא ממדינת הים ואמרה אשת איש הייתי והשתא גרושה אני נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, מאן אחזקה באיסורא דאמרה אשת איש אני, נפשה, השתא נמי נפשה קא שריא, דאמר רב אסי מנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה, שנאמר (דברים כ"ב, ט"ז) את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה. אמר רב אשי הא סברא הוא אי סמכת אדיבורא קמא סמוך נמי אבתרא אי לא סמכת אדיבורא בתרא אקמא נמי לא תסמוך, אלא אמר רב אשי הפה שאסר הוא הפה שהתיר סברא הוא. תניא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה אין אשת אני נאמנת. אמרי, בשלמא היכא דאמרה אשת איש הייתי גרושה אני נאמנת, דקא תליא נפשה במילתא דשכיחא דכולהי נשי מינסבן לגברי ומיגרשן, אלא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה אין אשת איש אני אמאי נאמנת, כל כמינה, אמר רבה בר רב הונא כגון שנתנה אמתלא לדבריה, תניא נמי הכי אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה אין אשת איש אני אין נאמנת, ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת, ומעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי ואמרי לה גדולה בנינוה שתבעוה לינשא ואמרה להם מקודשת אני, לימים עמדה ונשאת, אמרו לה מה ראית, אמרה להם בתחילה כשבאו עלי בני אדם שאין מהוגנין לי אמרתי מקודשת אני, עכשיו שבאו עלי בני אדם שהן מהוגנין עמדתי ונשאתי. וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת.
<h2>דף לט.</h2>
ועד אימת מיקריא נערה, מבת שתים עשרה שנה ויום אחד ועד בת שתים עשרה שנה וששה חדשים ויום אחד, והוא דאייתית שתי שערות. מכאן והילך בוגרת היא דאמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד.
<h2>דף מו:</h2>
אבל בקידושין מקבל אביה קידושי מן כדנפקא מכרסא דאימיה ועד דבגרא ומקבל לה גטא, דכתיב (במדבר ל', י"ז) בנעוריה בית אביה כל שבח נעוריה דאביה, ואומר (דברים כ"ב, כ"ט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף. ומנין שמציאתה ומעשה ידיה לאביה, שנאמר (שמות כ"א, ז') וכי ימכר איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה בת נמי מעשה ידיה לאביה.
<h2>דף ס.</h2>
תנו רבנן מניקה שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חודש הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד שיהו לה עשרים וארבעה חודש דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר שמונה עשר חודש, א"ר נתן בן יוסף הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הילל, שבית שמאי אומרים עשרים וארבעה חודש ובית הילל אומרים שמונה עשר חודש, ומסקנא כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל רב ושמואל דאמרי תרויהו צריכה להמתין עשרים וארבעה חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו.
<h2>דף עב.</h2>
ואילו יוצאות שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית, ואיזו היא דת משה, מאכילתו שאין מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה ונודרת ולא מקיימת, ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטוה בשוק ומדברת עם כל אדם, אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו [בפניו], רבי טרפון אומר אף הקולנית, (ע"ב:) מאי קולנית, אמר רב יהודה אמר שמואל במשמעת קולה על עסקי תשמיש.
<h2>דף ק:</h2>
[פסק] והיכא דנפקא לה במיאון לית לה כתובה, והיכא דנפקה בגט אית לה כתובה, דאמר שמואל ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה. ממאנת לא פסלה מן הכהונה ולא פסלה מן האחים, יוצאה בגט פסלה מן הכהונה ופסלה מן האחים. ממאנת אין צריכה להמתין שלשה חדשים, יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים.
